מפאת החג לא נושאים הספדים ולכן אציין מספר עובדות לכבודו של דוד.
דוד פלג הוא ממקימי הוועדה לאנרגיה אטומית ומהבולטים שבמנהליה, אדם שמעשיו ותולדות הוועדה שזורים זה בזה ברצף מזה 51 שנה.
דוד הוא אחד מהחלוצים שזכו לקחת חלק פעיל בהתפתחות הוועדה משלב עוברי ועד בגרות מלאה.

דוד פלג נולד בישראל ב- 1923. על ילדותו, נערותו והשירות בפלמ"ח לא סיפר לי, אבל מהמעט שידוע לי הבנתי שהיה עצמאי מאד, שלא לומר מרדן, במחשבותיו ובגישתו מגיל צעיר. אחרי שרות בח"א, שכלל גם שהות בנספחות צה"ל בושינגטון, השתחרר מהצבא ב- 1953 בדרגת סגן אלוף. הוא החל ללמד משפטים בלימודי ערב, וחיפש עבודה למשך היום לתקופת הלימודים. מכר הציע לו תפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי של הגוף שקדם לממ"ג -והוא, בלי לדעת דבר בנושא, הסכים.

לימים כתב: "משפטים אמנם סיימתי, אבל כעבור זמן לא רב מתחילת עבודתי, הוקסמתי מהעולם שנתגלה לפני והיה לי ברור שבמשפטים לא אעסוק. ככל שעבר הזמן, ראיתי בעבודתי את דרכי בחיים, ואם לא אשמע מליצי מדי - ראיתי בכך שליחות".
בין השנים 59- 1964 שימש כנספח מדעי בשגרירות ישראל בפריס. הוא חזר לשמש בתפקיד זה לזמן קצר שנים ספורות לאחר מכן.

מסוף 1965, מונה דוד למנהל האדמיניסטרטיבי של הו.א.א. והניח את היסודות לארגון ולמערכת יחסי גומלין עם כל הגופים הכפופים והמקבילים. הוא הקים יסודות מוצקים, שאיתנותם הוכחה עד ימים אלה, בין השאר בכך שאיפשרו במשך הזמן בניית נדבכים נוספים על פי צרכי ההתפתחות.

בתחילת 1976 מונה דוד כמשנה למנכ"ל הוועדה ובשנים 1985-87 כהן כמנכ"ל הוועדה בפועל. מה שפחות ידוע, וכל כך אופייני לדוד, היא העובדה שלא רצה בתפקיד והסכים למלאו לזמן קצר, עד שימונה מנכ"ל. המינוי הזמני התארך ודוד, כדרכו, חזר בהתמדה ייחודית בכל פגישה עם ראה"מ במשך שנה וחצי לחץ באופן עקבי למצוא מנכ"ל במקומו. מדוע לא רצה בכהונת מנכ"ל לא נדע אבל התוצאות בתקופה שבה ניהל את הוועדה הוכיחו שיכול היה להצליח גם בתפקיד זה. כשנמצא מועמד ראוי ומונה, חזר דוד לתפקיד המשנה למנכ"ל עד פרישה לגימלאות ב- 1990.

גם לאחר מכן לקח חלק בפעילויות שונות בוועדה והתמיד בהם עד ימיו האחרונים. לאורך כל תקופת פעילותו, כהן כחבר קבוע במליאת הו.א.א. שבראשותו של ראה"מ.

מספר פעמים בקריירה נקרו בפניו הזדמנויות לשינוי, אך ברב המקרים הוא נקרא מחדש לדגל בגלל קשיים "זמניים". והוא , מתוך מחויבות עמוקה, חזר והתגייס לעבודה בכל המרץ. הרבה ממה שאנחנו רואים כיום בו.א.א. נוצר והושפע ממחשבותיו וממעשיו של דוד.
בסופו של דבר כל ארגון מאופיין ע"י טיב האנשים שמשרתים בו וע"י התרבות הארגונית וכללי המשחק שהפכו למקובלים בתוכו.

האנשים בדרך הטבע מתחלפים ואיכותם של הצעירים בקרבנו אינה נופלת מזו של הותיקים. אבל תרבות העבודה, לעומת זאת, משקפת ערכים בסיסיים וראשוניים שחלקם הופך לנכסי צאן ברזל של הארגון. דוד, בניהולו המעשי, בגישה ובהמשכיות שיצר, הצליח להקנות לארגון את הערכים שלו, ערכים חיוניים שמאפיינים את דרכה של הו.א.א. מאז:

- קודם כל תחושת אחריות. אחריות מלאה מתוך הכרה פנימית של מחויבות לנושא, שהיאחזקה יותר מכל הנחיה מלמעלה;
- שנית, היכולת להכריע ולקבל החלטות גם כשהן כרוכות בקשיים ניכרים וזאת תוך שמירהקפדנית על החוק ועל הניהול התקין;
- ושלישית, יכולת הניהול המעשית, אשר גורמת לכך שלא רק שתתקבל החלטה אלא שגם תתבצע. ליכולת זאת פנים רבות: כלפי חוץ דוד היה מוכר כעומד על דעותיו שאינו מוותר עד מציאת פתרון מעשי וכלפי פנים היה לו שם של קפדן שאינו מוותר על פרטים, שחושף טעויות ומקפיד על תיקונם.
אבל נכון לזכור שכל אלה הכרחיים כמובן למעבר מהכח אל הפועל.

ובתוכו, זאת יודעים מעטים, דווקא בדיני נפשות היה מתון מאד, ניסה תמיד לעזור ופעל כדי לשמור על זכויותיהם וכבודם של עובדים גם במצבים קשים.
במשך כ- 4 עשורים ראשונים היו מעשיו והשפעתו של דוד כחוט שני ולעיתים כחוט שדרה של הוועדה ובמידה רבה כולנו חבים לו חוב ממלכתי וארגוני.
עם כל המסירות לעבודה תמיד בלטו אצל דוד הדאגה והקשר המיוחד ליהודית ולילדים. מבחינה אישית לי יש כלפיו חוב מיוחד. זכיתי להכירו - רב הזמן כממונה עלי באופן ישיר או עקיף, מקרוב או מרחוק אבל תמיד בהרגשה שיש מי שמשגיח ותומך, יש מי שמוכן לייעץ אבל גם להתייעץ, ובעיקר מי שמוכן לקחת אחריות.
אנחנו בו.א.א. נמשיך לכבד את זכרו ע"י טיפוח ערכי היסוד שהאמין בהם.
יהי זכרו ברוך.